מצודת דוד על שופטים ג׳

1 את כל וגו׳. אלו הדורות הבאים, אשר לא ידעו להשכיל הנסים שנעשו ליהושע בעת נלחם בכנען, ובעבור זה היתה רפויה בידם אמונת ה׳, ולזה הניח הגוים האלה לנסותם בהם:

2 רק למען דעת. רצה לומר, רק בעבור זה ישכילו דעת פלאי הנסים הנעשה להן מאז:

3 ללמדם מלחמה. רצה לומר, הנה בהשאיר הגוים, הלא ילחמו בם ויהיה אם כן מהצורך ללמדם טכסיסי מלחמה, כי רק הדור אשר היו לפנים בימי יהושע, המה לא ידעו טכסיסי מלחמה, כי ה׳ נלחם להם, אבל לאחר זה יצטרכו לדעתם, כי בעבור מעשיהם יעזבם ה׳ אל המקרה, ואז ישכילו לדעת הנסים הנעשים מאז ויאמינו מעתה בה׳:

4 חמשת. מוסב על המקרא שלפני פניו, לומר, ואלה הגוים וכו׳ חמשת וכו׳:

5 סרני פלשתים. רצה לומר, מקומות ממשלתם, ואף שבני יהודה כבשו מפלשתים עזה ואשקלון ועקרון, כמו שכתוב למעלה א יח, הנה לאחר זמן חזרו הפלשתים ולקחו מידם, ואז לא יכלו בני יהודה לגרשם:

6 יושב הר הלבנון. רצה לומר, וכל הכנעני וכו׳ אשר ישב בהר הלבנון מן הר בעל וכו׳, עד המקום שבאים דרך בו אל חמת:

7 ויהיו. הגוים האלה:

8 הישמעו. לבלתי לכת אחרי אלהיהם:

9 ויקחו. רצה לומר, אבל לא עמדו בנסיון, ולקחו בנותיהם וכו׳, וסוף הדבר היה שעל ידי זה עבדו אלהיהם:

10 ויעשו וגו׳. עד הנה אמר דרך כלל ספור מעשיהם בכל ימי השופטים, ומעתה יחזור לספר דרך פרט בימי כל שופט, ואמר, טרם שעמד השופט הראשון, עשו הרע:

11 את עתניאל. מוסב על ׳מושיע׳, לומר, את עתניאל הקים למושיע:

12 רוח ה׳. התעוררות חכמה לשפוט ואמיץ לבב להלחם:

13 ותעז ידו. חזקה ידו לנצחו בכל פעם:

14 ותשקט. על ידי זה שקטה הארץ ונחה מן המלחמה עד כלות ארבעים שנה מזמן התחלת השעבוד, כן כתבו ב׳סדר עולם׳ פרק יב:

15 ויחזק ה׳. חלש היה, וה׳ חזקו על ישראל בעבור מעשיהם הרעים:

16 ויאסוף וגו׳. מלבד בני עמו:

17 בן הימיני. מבני בנימין:

18 איש אטר, וגו׳. יבאר הסיבה שלא נשמר מלך מואב מחרב אהוד לפי שהיה שמאלי, ולזה תלאה בירך ימין להיות נוח לו לאחזה בשמאלו ולא היה אם כן נראה בירך השמאל דבר בולט מתחת למדיו ולזה לא הרגיש בדבר, כי לא חשב שהוא שמאלי:

19 וישלחו וגו׳ מנחה. בכדי שלא ירגיש בדבר, ויבטח בו בראות הכנעתו להביא מנחה:

20 שני פיות. להמיתו בקלות ומהר:

21 גמד ארכה. קצרה ממדת חרב, עם כי חגרה מתחת למדיו, מכל מקום נרגש היה בליטתה אם היתה כמדת חרב:

22 על ירך ימינו. להיות נוח לו לאחזה בשמאלו:

23 איש בריא. גם זה היתה סיבת מיתתו, כי על היותו שמן ובעל בשר, יקשה עליו ההקמה, וטרוד בה, ולא היה נשמר מאהוד:

24 כלה להקריב. אחר שמסר כל המנחה:

25 וישלח וגו׳. כי האחד בקל יוכל להמלט, מה שאין כן כשהם רבים:

26 והוא שב. עשה עצמו כשוכח דבר מה:

27 את הגלגל. אצל הגלגל:

28 דבר סתר. רצה לומר, לזה לא דברתי עמך בהיות פה נושאי המנחה:

29 ויאמר הס. כאומר, אם דבר סתר הוא בפני בני עמך, שתוק ולא תדבר באזני העומדים מבני עמי:

30 ויצאו. בשמעם דבר המלך יצאו מעצמם:

31 בא אליו. נתקרב אליו:

32 בעלית המקרה. בהיות הזמן חם, ישב בעליה עשויה בחלונות מרובים להקר עצמו:

33 לבדו. כי העומדים עליו יצאו:

34 דבר אלהים. ומהראוי אם כן, לעמוד בעת תשמענה, וכונתו היה להטרידו בקימה לבל ירגיש:

35 וישלח אהוד. בעוד שהיה טרוד בהקמתו:

36 גם הנצב. בכדי שימות מיד ולא יצעק תחבה בעומק:

37 ויסגר החלב. אחז להב החרב לבל תצא מעצמה, כי אהוד לא שלף החרב מבטנו, כי חשש פן יטפטף עליו דם וירגישו הרואים אותו כשהוא יוצא:

38 ויצא הפרשדנה. גם זה היה סיבה לחשוב שעושה צרכיו, כי הריחו סרחון הצואה:

39 דלתות העליה. עליות המקרה:

40 והוא יצא. מן המסדרונה:

41 אך מסיך. רצה לומר, אין דבר רע, אך עושה הוא צרכיו:

42 עד בוש. עד אחרו זמן הראוי להתעכב בעשיית הצורך:

43 את המפתח. אשר היה בידם לפתוח מן החוץ:

44 עד התמהמהם. בעוד שעכבו והמתינו עד בוש:

45 את הפסילים. אשר היה בארץ מואב, ונמלט השעירתה אשר היתה מארץ ישראל:

46 בבואו. אל ארץ ישראל:

47 ויתקע. לעשות סימן להאסף:

48 רדפו. רצה לומר, לכו במרוצה:

49 כי נתן ה׳. במה שהספיק בידו להמית את המלך:

50 מעברות הירדן למואב. כי ארץ מואב היא מעבר הירדן המזרחי, ולכדו מקום מעבר הירדן, לבלי תת לעבור לארצם את אנשי מואב אשר היו בארץ ישראל למשול בה:

51 כל שמן. כי בארץ ישראל היו כל המובחרים שבהם:

52 ולא נמלט. מאותן שהיו בארץ ישראל:

53 שמונים שנה. עד כלות שמונים שנה מזמן התחלת השעבוד:

54 ואחריו. בשנה שמת אהוד היה שמגר לשופט, ומת בשנה ההיא:

55 גם הוא. רצה לומר, לא היתה תשועתו גדולה כשל אהוד, ומכל מקום גם הוא עשה תשועה מה: